|
אני משתגע כשמישהו הולך לפני לאט. אני הולך מהר, כי יש לי איפה להיות, ויש לי דברים לעשות.
אני צריך לזוז, אני צריך לרוץ, אני צריך להספיק.
ומסתבר שאני לא לבד.
כנראה פחות מ-10% מהאוכלוסיה כמוני, ומסתבר שזה אומר עליי משהו – וגם עליך.
ולכן אני רוצה שנדבר. דחוף*. כי יש לי משהו מיוחד להציע לך, והוא דחוףףףף.
אז כדי שזה לא יתמסמס מהצד שלי ומהצד שלך אני שם לנו דדליין: עד שבוע הבא.
לכן חשוב לי שתלחצ/י כאן. עכשיו.
קדימה, אין זמן.
נתראה בצד השני.
יום מדהים, אדם
נ.ב. אם אתם מאלה שהולכים לאט – אין לי שום דבר נגדכם (כל עוד אתם לא לפניי במדרכה בזה הרגע… :-)) מה שכן, המכתב הזה לא יעניין אתכם ולא יעזור לכם בשום צורה ואני ממליץ לא לבזבז עליו זמן.
מבטיח שאני לא שוכח אתכם. אפשר לקחת את החיים באיזי (למי שיודע לעשות את זה), ואני יכול לעזור גם עם זה. אבל לא השבוע 🙂
נ.ב.ב. כן, המילה דחוף מופיעה פה הרבה. פעם אחת אפילו במודגש + נטוי + קו תחתון. אז אני מקווה שהבנתם כמה זה חשוב לי 🙂 למה אתם עוד פה? תלחצו עכשיו. דחוףףףףףףף 😉
|
|
|
|