המערב הפרוע של שיווק השותפים

ממשיך בסדרת הסיפורים על שיווק שותפים.

היום אני חוזר אתכם חזרה לימי הזוהר של תחום שיווק השותפים: 2009-2010.

בשנים האלה היתה התפוצצות אדירה של התחום,

והיה נראה שכל מי שנכנס אליו פשוט מתחיל לעשות סכומי כסף מטורפים.

במקרה או לא במקרה,

בשנה הזו עבדתי עם רשת שותפים גדולה בארה״ב בשם Azoogle, שבכל שנה עשתה תחרות בין כל השותפים שלה (עשרות אלפים).

אבל איזה פרס אפשר לתת לאנשים,

שמה שהם עושים כל היום…. זה כסף?

עוד מקבוק?

עוד אוטו?

מי שנמצא ב-40 הגדולים יכול לקנות לעצמו פחות או יותר כל מה שבא לו.

אז הם עלו על רעיון גאוני: בואו ניתן לשותפים הטובים ביותר שלנו משהו שגם אם יש לך כסף, אתה לא יכול להשיג כל-כך בקלות.

ולכן בכל שנה הם שכרו את אחוזת הפלייבוי של יו הפנר בבוורלי הילס, ועשו שם מסיבה אקסקלוסיבית.

במשך כחצי שנה, המסיבה הזו אכן תמרצה אותי מאוד.

וגם את אשתי.

אני לא חובב פלייבוי, אני עם אותה בחורה מאז גיל 17.

אבל צריך להבין שעד אותה נקודה, 

ישבונ בבית ועשינו כסף מהמחשב משיטה מוזרה שקראנו עליה באינטרנט,

ועל אף שעשינו כבר סכומים מדהימים, הרגשנו שאנחנו במין חלום,

שעוד רגע נתעורר ממנו והכל ייעלם.

לא ידענו בדיוק למה אנחנו עושים כל-כך הרבה כסף,

ולא היה לנו עם מי להתייעץ.

בימים ההאם לא היו כמעט אפיליאטים בארץ, ועוד הייתי רחוק מלהוציא את הקורס שלי בתחום, שגרם להתפוצצות של קורסים שאתם רואים היום).

היינו די לבד,

והרעיון של לפגוש עוד 40 אנשים אחרים שעושים מה שאנחנו עושים,

ועוד את ה-40 מהטובים ביותר בעולם… זה היה משהו שווה מאוד.

אז התאמצנו והקפדנו כל יום שהקמפיינים שלנו בשיא,

ובדקנו כל יום את הטבלה לראות אם אנחנו נכנסים לרשימת ה-100 המובילים, שמתוכם 40 יגיעו למסיבה.

ריפרשנו כמה פעמים ביום עד שיום אחד – הופענו שם! ואז קיבלנו זריקת מוטיבציה לעלות ולעלות, עד שאכן גירדנו את המקום ה-40, ובכל יום היינו יורדים או עולים מקום, מדדים בין מקומות 39-42, ומקווים שביום האחרון של התחרות, היום שקובע, נהיה ב-39 או 40 ולא ב-41 עם תחשות החמצה מטורפת.

זה עבד  

(ארוסתי – לימים אשתי – ואני באמצע…)
(נ.ב. אני יודע שמגוון רחב של אנשים קורא את המיילים האלה אז מסתפק רק בתמונה היחסית צנועה הזו…)

והיתה מסיבה מטורפת (כלומר, לחיות לילה היא תראה משעממת… ככה זה כששמים 40 חנונים שלא יוצאים מהבית עם 40 שפנפנות פלייבוי).

אבל מבחינתנו הכיף האמיתי היה לפגוש את האנשים.

לשבת על שפת הבריכה, עם רגליים במים,

בזמן שבחורצ׳יק בן 19 שנראה, נשמע ומתנהג כמו ראפר 
מראה לנו קמפיין דיאטה שמכניס $6,000 ביום,

בזמן שסלבס מהתעשייה (של אז..) מסתובבים ומספרים

מה עובד להם ומה הם חושבים שיעבוד בשנה הבאה 

וכו׳ וכו׳.

אבל גילינו משהו מעניין וחשוב באותו ערב:

אפיליאטים הם עם זבל, שאכפת לו רק מכסף ואיך לבזבז אותו,

ומוכן לעשות הכל בשביל הכסף הזה בלי לחשוב.

בתור חבר׳ה שגירדו את הטופ-40, היינו כנראה האנשים שעושים הכי מעט כסף במסיבה הזאת.

אבל לצערי הרוב הגדול של האנשים שהראו לנו מה הם עושים

כדי לעשות פי 6 ופי 7 כסף מאיתנו (באותה תקופה),

הראנו לנו דברים שאמרתי למיטל באותה תקופה ״אני לא מוכן לעשות את זה״.

הם לא עשו את זה נטו מתוך רוע,

והם לא עקצו אנשים באופן אקטיבי או משהו כזה.

הם פשוט הקטינו ראש והעלימו עין.

לדוגמא,

הצעות שהיו מאוד נפוצות בזמנו היו הצעות דיאטה שבהן הלקוח מקבל הביתה דגימה בחינם של כדורי שקר כלשהו.

עזבו את העניין של אם הכדורים עובדים או לא,

שזה כבר מבחינתי היה קו אדום בפני עצמו,

הבעיה האמיתית היתה,

שאם האפיליאטים היו בודקים קצת יותר טוב מה הולך מאחורי העמלה שלהם,

הם היו מגלים משהו די אפל.

בהצעות האלה היה נהוג לשלם משהו כמו $70 עמלה, על כל הפנייה של מישוה שיקבל את הכדורים או השייק או משהו כזה בחינם.

הלקוח רק משלם דמי משלוח, ומקבל מתנה בחינם.

אז למה שישלמו לאפיליאט עמלה של $70 על זה?

כי מסתבר שבאתיות הקטנות היה כתוב משהו כזה:

״הדוגמא נשלחת בחינם, אבל הכרטיס שלך יחוייב ב-$120 לחודש ונמשיך לשלוח לך את הכדורים בכל חודש עד שתפסיק״.

קצת נחשי, אבל לפעמים היו קצת יותר גלויים לגביי זה.

רק מה הבעיה?

ופה כבר ממש קל להקטין ראש, במיוחד כשאתה מקבל עמלה של $70 על מוצר שנמכר כמו לחמניות חמות ואתה עושה $6000 רווח ביום…

מסתבר שכדי לבטל את המנוי הלקוח צריך להתקשר למספר בקנדה (כלומר חיוב של שיחת חו״ל מארה״ב) ולחכות 3-4 שעות על הקו כדי לבטל,

וגם אז בחלק מהמקרים, הוא היה מגלה כמו בהוט, שלא באמת מנתקים אותו ונכנס למלחמה.

בקיצור, עוקץ לכל דבר שמסתתר מאחורי חזות תמימה של הצעה כביכול אתית.

עד כמה רחוק הם הלכו?

מסתבר שאפילו כל ה״הוכחות״ בעמודים של המוצרים האלה היו מזוייפות,

לפעמים אפילו השתמש ובסלבריטיז בלי רשותם.

הנה למשל וידאו של תכנית הטלוזייה המפורסמת ״ד״ר אוז״ שהלך לתפוס את אחת החברות האלה שהשתמש בשם שלו, בתמונות שלו ובהמלצות שלו ללא רשות.

בוידאו אפשר לראות כמה כסף הם עשו מזה, את הרולס רויס שלהם, הסירות שלהם וכו׳… (חלק 2 נמצא פה)

אבל אם נראה לכם שמערב פרוע כזה יכול להשאר לאורך זמן,

אתם כמובן טועים.

בהמשך, 

ההחלטה לא להכנס לדברים האלה התבררה כמאוד חכמה.

תבינו, לא עשיתי את זה כי אני בנאדם טוב או מוסרי או צדיק, אלא כי אני פחדן.

אני עושה שיווק שותפים כדי לעשות לעצמי חיים טובים יותר,

אני מעדיף לעשות קצת פחות כסף אבל לישון טוב בלילה מאשר לעשות פי עשר יותר כסף ולהיות לחוץ ממה עלול לקרות.

ההחלטה התבררה כחכמה,

כי הרבה מהאנשים שפגשנו באחוזת הפלייבוי,

אחרי שנתיים,

כבר לא היו בתעשייה.

מה קרה להם?

חלק חטפו תביעות כאשר ה-FTC, רשות הגנת הצרכן הנשכנית של ארה״ב הקלטה מה קורה בתחום האפיליאט והתחילה לשים חוקים, לאכוף אותם ולדפוק חזק את כל מי שהם הצליחו לתפוס על סקאמים כאלה.

תבינו,

בזמנו זו היתה שיטה חדשה לגמרי לעשות כסף,

קצת כמו שזה מרגיש לאחרונה בארץ,

הרבה ילדים גילו ״דרך לעשות כסף״ בלי להבין שמדובר בעסק אמיתי לכל דבר שבו יש אחריות,

ועשו את המינימום ההכרחי כדי לעשות כסף,

בלי להגדיל ראש ובלי להבין מה הם עושים.

ואז יום אחד,

הם גילו שיש להם אחריות משפטית,

וכן, אפשר לתבוע גם אפיליאט אם הוא מקדם משהו לא אתי.

אז חלק נפלו על זה.

האחרים?

הקמפיינים שלהם הפסיקו לעבוד כשנהיה קצת יותר קשה ב-2011,

כשמחירים הפרסום עלו,

והחוקים נהיו קשוחים יותר והרבה טריקים לא היו אפשריים יותר.

וכך נעלם לו המערב הפרוע של שיווק השותפים.

(בערך…)


===== מה אנחנו למדים מזה? ====


אז קודם כל כמו בסיפור הקודם שלי,

חשוב להבין ששיווק שותפים היא לא סתם ״שיטה לעשות כסף״ ושצריך להבין לעומק את התחום כדי לוודא שאתם לא דופקים אנשים בלי לדעת ולא חושפים את עצמכם לצרות.

הדבר השני שחשוב להבין הוא שבתעשייה הזאת יש גלים.

ולפעמים יש גלים שגורמים להרבה אנשים להצליח, לעשות הרבה כסף, ואז פתאום זה מרגיש קל.

אבל אלה שמצליחים לעשות כסף לאורך זמן, ולא נעלמים או חוזרים להיות שכירים אחרי שנתיים,

הם אלה שיודעים להתמיד, יודעים מגוון רחב של דרכים לעשות כסף ולא רק שיטה אחת,

ויודעים לזהות את הטרנדים כשהם מגיעים, אבל גם לשרוד בלי הטרנדים כשהם נעלמים על בסיס יציב ואיתן.

אלה ה-5% של האפיליאטים שבאמת מצליחים לאורך זמן, ואם אתם לא חושבים ״איך אני הופך את עצמי לאחד מה-5% האלה…?״ אתם במקצוע הלא נכון.



בהצלחה!

אדם

נ.ב. אם אתם רוצים להיות ב-5% האלה,

אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לחשוב בסגנון של 

״אפשר ללמוד הכל לבד באינטרנט״.

אנשים מצליחים יודעים שקיצורי דרך הם דבר חשוב

מאין כמוהו, לא רק כי זה מקצר את הדרך להצלחה,

אלא כי זה חוסך טעויות יקרות מאוד.

כן,

אפשר ללמוד הכל לבד באינטרנט,

אבל לעולם הכח של קבוצה יטיס אנשים קדימה

משמעותית מהר יותר ולגבהים גבוהים יותר,

וזה לא מספיק שזו תהיה קבוצה,

זו צריכה להיות הקבוצה הנכונה.

אם אתם רוצים להיות בקבוצה שלי,

קבוצה מצליחה בטירוף, שאחראית להרבה מההצלחות בתחום בארץ,

שיש בה סיפורי הצלחה שאין באף קבוצה אחרת,

אתם צריכים להצטרף ל״פושטק״.

בשביל לעשות את זה אתם משאירים לי במייל חוזר שם וטלפון,

ואת הסיבה שאתם רוצים להיות חלק מהקבוצה שלנו ומה יש לכם לתת לנו.

אנחנו לא מחפשים סיפורי הצלחה,

אנחנו כאן להפוך אתכם אליהם –

אבל אנחנו כן מחפשים אנשים עם אופי

כי אנחנו לא אוהבים לבנות אנשים שאח״כ לא יתרמו חזרה לקבוצה

(כבר עשיתי ת׳טעות הזאת עם כמה אנשים).

אניוואי, אם נאהב את הסיבה אחד היועצים שלנו יתקשר אליכם,

ואתם תסבירו לו למה אתם חושבים שאתם יכולים להצליח,

ואם הוא ירגיש שזה מתאים יאפשר לכם להצטרף לתכנית ההכשרה בתנאים מיוחדים.

אז כמו שאמרתי,

בשביל לעשות את זה אתם משאירים לי במייל חוזר שם וטלפון,

ואת הסיבה שאתם רוצים להיות חלק מהקבוצה שלנו ומה יש לכם לתת לנו.

יום מגניב,

אדם