כוויה.

שמוליק כתב לי:

אדם שלום,
נעים מאוד שמי שמוליק ואני בן 40, סופר רציני בכל דבר שאני עושה בחיים.

אני מודה שהפרסום שלך סופר מסקרן אותי אבל קצת מלחיץ מבחינת המחויבות שאתה דורש.

אני מבין שישנה עלות להדרכה שאתה מציע.

אני פשוט חושש מההתחייבויות שאתה מכתיב. אני מתעניין בתחום כי באמת אני מחפש מקור להכנסה נוספת ולצערי נפלתי בפח כבר פעם אחת בנושא מסויים שהייתי צריך להשקיע בו כסף והתאכזבתי ולכן אני קצת סקפטי בכל נושא.

אשמח לעזרתך ולהבהרות לפני שאני חותם על ההתחייבות.

תודה מראש
שמוליק

 

זו התשובה ששלחתי לו:

 

הי שמוליק,

אני איש זר מהאינטרנט. יכול להיות שאני נוכל או שאני עם כוונות טובות וחי בסרט, אין לך שום דרך לדעת.

זה אומר לקחת סיכון.

אם זה סיכון שלא תוכל לעמוד בו – אני ממליץ לא ללכת על זה.

אם העובדה שנכווית היא מבחינתך סיבה להפסיק לנסות ולהפסיק לחלום, זו החלטה לגיטימית (עצובה וכואבת, אבל מובנת).

אבל אם אתה מבין שהעובדה שנכווית לא אומרת שתכווה בהכרח שוב, ושמצד שני, גם אין הבטחה שלא – ובמידה והיסכון הוא משהו שאתה מסוגל לעמוד בו, אז אתה מוכן להמשיך לנסות וליפול ולקום עד שמשהו יתפוס.

אין דרך אחרת שאני מכיר בחיים.

בהצלחה במה שלא תחליט 🙂

– אדם

 

נ.ב. שמוליק שאל על הקורס והמלגה שאני מדבר עליהם פה.