|
במייל הזה:
חלק א׳: הקדמה ומילה לדתיים 🙂 חלק ב׳: אשתי בפלייבוי מאדהפקה + סיפור קטן על סדום ועמורה?
אז חלק א׳: יש לי מלא קוראים דתיים, וגם חרדים. וגם מלאאאא תלמידים דתיים וחרדים. והאמת? אפילו שאני עצמי הכי חילוני שיש, הם האהובים עליי.
למעשה, בין קבוצות התלמידים של קורס הפושטק יש את ״הקבוצה הכשרה״ – והיא הקבוצה אולי הכי פעילה ועם הכי הרבה יישום ומיינדסט נכון שראיתי. אלופים אחד-אחד. לא מקטרים, רק לומדים ועושים, לומדים ועושים.
לא יודע למה זה ומה הקשר לדת, אבל אי אפשר להכחיש.
ועם זאת, לפעמים בא לי להיות עצמי ולכתוב מה שבא לי במיילים. רובם זורמים איתי, ואני מצידי גם משתדל לא להגזים (לפי אמות המידה שלי). אז השפה שלי לא נקייה, אבל בד״כ אני מודע לנושא של תמונות לא צנועות וכו׳.
אז בהמשך המייל אספר לכם סיפור קצר על מה אשתי ואני עשינו באחוזת הפלייבוי (שום דבר מסעיר בעצמנו האמת) ואשתף גם תמונה. אז צנזרתי אותה ומי שירצה יכול ללחות לראות אותה מלאה, דתיים – זה החלק שאתם לא עושים. 🙂
יאללה…
חלק ב׳: אז היום מיטל אשתי נכנסה לפייסבוק שלה וראתה את התזכורת הזאת…
היום בדיוק לפני 7 שנים התגלגלנו לנו מיטל ואני, בני 26 ומבוהלים לחלוטין מהפעם הראשונה שלנו בלוס אנג׳לס העצומה לבד.. לתוך אחוזת הפאר של יו הפנר בבוורלי הילס, בין רולס רויסים, בנטלי׳ז ושלל מכוניות שעוד לא הכרתי אז 🙂
הוזמנו למסיבה סופר אקסקלוסיבית של עילית משווקי השותפים בעולם, כיוון והיינו בין 40 האפיליאטס של רשת שותפים שהיתה אז אחת הגדולות (אם לא ״ה״גדולה) שבזכותה הרבה מהגדולים בתחום היום התחילו והתעשרו.
התרגשנו מאוד להתחכך בהם, ביניהם ״סלבס״ של התחום כמו שומאני למי שמכיר וכמובן, השפנפנות הרבות, לרבות מיס ספטמבר 06׳, טיפאני (דתיים – לא ללחוץ! לא דתיים, הדברים העסיסיים שלה פה) שליוותה אותנו ועשתה לנו סיור של האחוזה, מהבריכה המפורסמת, דרך ה״גרוטו״, המערה המפורסמת, שבה ״הקסם קורה״, ועד גן החיות הקטן שסביבו יש לא מעט סיפורי סלבס מוזרים והזויים.
זו היתה הטעימה הראשונה שלנו של עושר אמיתי, זוהר, משוגע, פסיכי, כמו בסרטים, כמו באמריקה, כמו בחלומות – האמריקאיים והישראליים.
עולם שהוא כולו אשלייה אחת גדולה שבה הכסף הוא קדוש, חשוב, מדד לגבריות, נשיות, הצלחה, והמטרה שמקדשת את כל האמצעים.
כולם הגיעו שיכורים, עוד לפני השלוק הראשון. מכח. מכסף. מבלינג בלינג. במיטב מחלצותיהם (וכסף לא קונה טעם טוב, מסתבר), ומיטב סמלי הסטטוס שלהם, השעונים, הצמידים, בגדי המעצבים…
לפחות כך אני חוויתי את זה.
ורק רציתי להרגיש שייך, כי בכל זאת, הרווחתי את מקומי שם ביושר, בכל זאת… מקום 40 (או 39? לא סגור על זה) במובילי משווקי השותפים.
והוזמנתי אחר כבוד, כולל הסעה ממלון W המפואר היישר לתוך האחוזה וסיור פרטי של מיס ספטמבר, והבטחה שאולי אולי נראה אפילו את יו בכבודו ובעצמו (לא קרה, לדעתי הוא הולך לישון ב-8 חחח).
הגענו והשתכשכנו. לא רצינו לספר יותר מידי, הרגשנו חשופים, חדשים ומפוחדים. היינו רק שנה בתחום, בקושי, והשיא שלנו היה רווח יומי של $1000 בלבד, סכום גמדי לעומת האחרים שהיו שם.
הנה לדוגמא ג׳רמי שומאכר, שפגשנו שם וכבר היה על הכנסה של $600,000 בחודש [צילומסך, אפשר ללחוץ]
ולמיטב ידיעתי אפילו לא היה במקום הראשון. זה גרם לנו להרגיש קטנים, וזה לא עזר לחרדה החברתית והביישנות שלי.
עם זאת, מיטל, אשתי היקרה היא תותחית-על, עם מנטאליות אמריקאית-בלינגית, והסתדרה מצויין עם החבר׳ה.
זה עזר מאוד שהיא היתה בולטת מאוד שם. בין 40 המשווקים המובילים שהוזמנו, היא היתה האשה היחידה, וכאורחת כזו, היתה כמעט האשה היחידה בכל המסיבה שהיתה… לבושה 🙂
זה עזר לנו לפתוח הרבה שיחות ולייצר הרבה מאוד קשרים. קשרים שהלכו לפח למחרת, הודות לאלכוהול האיכותי בחינם שהורעף עלינו, (חיסלתי שם 3/4 בקבוק פטרון אנייחו בעצמי, שכמעט מצא את דרכו לשמלתה של טיפאני היקרה בחדר הארקדיה של יו ברגע של שכרות יתר)
בקיצור, אף אחד למחרת לא זכר אף אחד אחר 🙂 חחח
כשחזרנו ארצה התחלנו לנסות לייצר את הקשרים מחדש, כמו חלקים של פאזל, זיהוי מתמונות, שאריות כרטיסי ביקור מתחכמים בכיסים… זה הרגיש קצת כמו החלק של היום שאחרי בסדרת הסרטים של ההאנגאובר… (בדרך ללאס וגאס נראה לי שקוראים לזה בארץ?)
ולאט לאט עם טעויות חיבורים והכרויות חדשות, נוצרה לנו רשת של חברים בכל העולם מהתחום.
אני מדלג הרבה קדימה עכשיו, כי האמת היא שאנחנו מזמן לא בקשר איתם.
תראו, אפיליאט מארקטינג זו הדרך הכי קצרה שאני מכיר להתחיל לעשות כסף באינטרנט, והכי קצרה שאני מכיר להתגלגל ולהגיע לסכומי עתק, בלי חסמי כניסה כמעט (במיוחד ב-2010) ובלי יותר מידי דרישות סף.
וזה מושך סוג מסויים של אנשים. אנשים שמוכנים לעשות הכל בשביל כסף, ומוכנים לעשות דברים שהם לא אוהבים בשביל לעשות כסף מהיר.
כמוני. כלומר, כמו שהייתי ב-2010.
מבחינתי לא היה שום אלמנט של פאשן, תשוקה, עניין, סקרנות, בנושא. נטו כסף.
זה בסדר, וזה לגיטימי. אבל הרבה מהאנשים האלה מתמכרים בקלות לכסף הקל ושוכחים את החלק שבו הם תכננו להפסיק ולעבור להינות ממנו.
הם נכנסים ללופ של, לייצר כסף, לבזבז אותו על סמלי סטטוס שמראים כמה כסף יש לך, ואז לחזור ולייצר עוד כסף כדי להמשיך לתחזק את חיי ה״פאר״ האלה – וחוזר חלילה.
אין לי בעיה עם זה, זה בסדר גמור. אני גם אוהב דברים יפים. אני מפונק רצח. אני אוהב מותגים. אני לא בעניין של מכוניות (לא נוהג), אבל מבחינתי להוציא $1000 על בקבוק אלכוהול או $20,000 על שעון זה סבבה.
אבל כשכל האנשים שסביבך הם כאלה. רק כאלה. ושכל אחד מהם הוא רק זה… רק שעון מהלך, רק קולב מותגים, רק גברבר שמבחינתו כח סוס שווה ערך לגבריות,
זה מתיש, זה משעמם, זה מעייף, וזה מדכא.
כי תמיד למישהו יש יותר ממך. אי אפשר לנצח במשחק הזה. קנית פורש? הוא קונה פרארי. קנית פרארי? הוא קונה למבורגיני. קנית למבו? הוא קונה מטוס. קנית רולקס? הוא עם IWC קנית פאטק? הוא עם אודומאר חדש.
למישהו כמוני זה לא היה בריא, ולקח לי יותר מידי שנים להבין את זה.
אבל המסיבה הזו לפני 7 שנים היתה נקודה חשובה במסע שלי. נקודת פתיחה חדשה.
כי הסיפור שלי עד אותה נקודה היה סיפור אשפתות… הילד בלי הבגרות, שלא סיים תיכון, שלא עשה צבא, שאמרו לו שלא יצא ממנו כלום, עם ההתקפי חרדה, ואוסף כשלונות מפואר… שרק רצה להצליח.
ואז בום. ״הצלחתי״. מליון ש״ח. פלייבוי מאנשן. שפנפנות ורולקסים.
ה״סוף״ הזה הגיע מהר מידי. החלק של ה״חיו באושר ועושר״ לא סיפק את הסחורה.
הבנתי הסיפור שלי רק התחיל. מאז התחיל מסע שהיום, בדיוק 7 שנים אחרי, אני סוף סוף יכול להסתכל אחורה ולהבין מה הוא היה.
המסע שהביא אותי למקום שבו אני היום, עם ערכים שונים לגמרי, רצונות שונים, חלומות אחרים.
…והרבה יותר כסף מהעזתי לחלום שאעשה אפילו כשישבתי שם, בלב ליבו הגיאוגרפי של החלום האמריקאי, מוקף בעשירים צעירים ומכוניות פאר, וחווה מול עיני את ״העושר האולטימטיבי״.
רק הפעם הוא לא מיועד לשעונים.
הסיפור החדש ההוא, התחיל לפני שבע שנים, והנה היום אני מרגיש סגירת מעגל, שמכניסה אותי שוב לתחושה הזו של ״אדם, הסיפור שלך בעצם רק התחיל״, ומסתכל על 7 השנים הבאות.
אז הייתי ילד. היום אני אבא. אני אבא לשניים (עדיין לא מתרגל!), ובאותו זמן אבא ל-4 חברות, ומעל 8 מיזמים שונים, (והמספר כל הזמן עולה), ומעל 4,000 תלמידים מדהימים, שאני רואה בהם את העתיד של המדינה שלנו.
אבל הכל התחיל מפה: מהסיפור הזה (אפשר ללחוץ, זה הלינק לסרטון שלי – אני מדבר על פרק 2), שבו התחלתי להבין מה עושה לי טוב, איך לשלב נכון בין אושר לעושר, (כי אף אחד מהם לא שווה כלום בלי השני), והתחלתי לבנות נוסחאות של איך להגיע לשניהם.
אני לא חוזר בתשובה, ולא איש רוחני במיוחד, ולא מרגיש שאני פועל נטו ״משליחות״ ובטח לא מצדקה או פילנטרופיה.
אני עדיין תאב בצע ואוהב כסף (רק יודע להשתמש בו נכון), אני עדיין אוהב דברים יפים ויקרים, והיעדים שלי הם עדיין יעדים מספריים, גשמיים. פרקטיים. תכ׳לסיים. אנוכייים, גם כשהם נוגעים להרבה אנשים. לא בשמיים, ולא ברומו של עולם.
אבל מאז התווספה למשוואה אצלי גם סיבה למה אני עושה מה שאני עושה, ותשוקה גדולה למה שאני עושה.
הראייה הכי גדולה לכך שהשתניתי, – ואם תרשו לי לטפוח לעצמי על השכם – גם לכך הנוסחאות שבניתי לי עובדות…
היא שהקמתי את אחת מקהילות משווקי השותפים הכי גדולות בעולם, פה בישראל הקטנה.
ויותר מזה, אנחנו הקהילה היחידה בעולם האפיליאט שהיא קהילה ערכית וחמימה, שבה הכסף הוא אמצעי ולא מטרה,
שבה אנחנו מקדשים את העזרה ההדדית ומתן ערך לעולם במקום לקדש את גישת ה״עוד דולר, בכל מחיר״ שתתקלו בה בפורומים של משווקי שותפים בחו״ל, ואת גישת ה״אפיליאט לאפיליאט זאב״ שהיא הסטנדרט בכל העולם.
אנחנו החבר׳ה הטובים.
וזה מדהים אותי לראות את זה.
בניתי קהילה שהיום יותר משאני לוקח אותה, היא לוקחת אותי קדימה ועוזרת לי לעשות דברים מדהימים ולעשות שינוי חברתי במדינה, שנמצא בחיתולים של החיתולים.
והכל התחיל מהוידאו הזה (פרק 2) תראו אותו. בבקשה.
כי הוא ילמד אתכם כישורים חשובים שלא מלמדים בבית ספר, ולא באוניברסיטה. ההורים שלהם לא למדו אותם מאף אחד, ולכן גם לא ידעו להטמיע אותם בכם.
והם כישורים חשובים, כי הם מוודאים שלא תבזבזו אתהזמן המועט שיש לכם על כדור הארץ על שטויות ועל לסבול ועל להתבזבז במקום הלא נכון.
הוא ילמד אתכם על כסף, אבל יותר חשוב מזה הוא ילמד אתכם על עצמכם, ועל מה הדרך הנכונה עבורכם לעשות כסף, במינימום הקרבה, במינימום סבל.
ובמינימום זמן, כי זמן זה מצרך נדיר, שאין לכם. לאף אחד מאיתנו. והוא ילמד אתכם מה לעשות עם הכסף כשתשיגו אותו. זה בסדר אם תבחרו לקנות דברים יקרים ומטופשים. זה חלק מהמסע שלכם, תוציאו את זה מהסיסטם. אבל זה יוודא שלא תשאבו ללופ הזה שבו אתם רק מוציאים יותר ויותר ולא מבינים למה זה לא עושה לכם כלום.
אוהב, אדם |
|
|
|
