|
אני אפתח בזה: אין לי הרבה טיפים לתת על זוגיות. כששואלים אותי מה הסוד של מיטל ושלי, שאנחנו ביחד מהתיכון כבר 18 שנה, אני לא לגמרי מרגיש שאני יכול לתת עצה.
זה כי אני לא באמת יודע, ואני מרגיש חוסר אחריות להגיד לאנשים דברים שסתם נראים לי בלי שיש לי הוכחה.
בעסקים, יש לי קצת יותר בטחון. היו לי אינספור עסקים, מיזמים, שותפויות, פרוייקטים, הצלחות, כשלונות… ובכל פעם שאני מאתר משהו שהוא מכנה משותף להרבה מהם, אני מתעד אותו כדי שאחרים יוכלו ללמוד.
עם זאת, ביום אביבי נדיר לפני כמה שנים בגרמניה, התארחתי ב״ארוחת חזרה״ של יום-לפני-חתונה (אצלנו בד״כ לא עושים את זה), ושם קיבלתי את אחת העצות הכי טובות לדעתי בשני התחומים האלה.
מאז, נתתי לזה את השם ״חוק ה-70%״.
זו לא עצה שקיבלתי והתחלתי ליישם, אלא מהמקרים שבהם שמעתי עצה שהסבירה טוב למה דברים הולכים לי טוב.
אני מיישם אותה רוב חיי הבוגרים, והיא מניבה לי שוב ושוב תוצאות מדהימות, שזה מה שמזכיר לי כל הזמן להמשיך ליישם אותה, כי היא לא פשוטה ליישום.
זה הולך ככה:
העצה הגיעה מאבא של החתן, שלא יכל להגיע לחתונה בגרמניה, ומסר את המסר שלו דרך שליח.
החלק המעניין היה זה (מהזכרון שלי):
״רוב בני האדם טועים לחשוב שזוגיות זה חצי-חצי, שכל אחד נותן 50% ויחד מקבלים 100%… אבל זו טעות. ברוב מערכות היחסים כל בן זוג משקיע קצת פחות מ-50%, ומחכה שהצד השני יתן את ה-50% שלו, כדי שהוא גם יחזיר… ואז זה נהיה משחק שבו כל צד מחכה שהשני ישקיע ״כראוי״ ושני הצדדים לעולם לא מגיעים לזה״
״מערכות יחסים מאושרות לאורך זמן הן מערכות יחסים שבהן כל בן זוג משקיע 70% – או כמיטב יכולתו, גם בלי לחכות שהצד השני ייתן את שלו…״
מי שנמצא במערכת יחסים מאושרת וארוכה וקורא את זה בוודאי מהנהן עכשיו בהסכמה.
הקטע הוא,
שזה עובד בכל דבר. בזוגיות, בשותפות עסקית, בקבוצת חברים…
בעסקים המציאו מונח מטעה מאוד בשם ״ווין-ווין״, מצב שבו כביכול שני הצדדים מרוויחים.
אבל בפועל מה שקורה הוא שבציפייה ל-WIN-WIN הזה, אנחנו מצפים שהתמורה תהיה שווה, שכל צד ישקיע בדיוק כמו הצד השני.
אם זה שותף עסקי אנחנו מצפים שהוא יעבוד ויתאמץ בדיוק כמונו.
אם זה שת״פ, אנחנו מצפים שהצד השני ייתן בדיוק לפי מה שהוא מקבל.
אם זה בן/בת זוג, אנחנו סופרים ״נקודות״, על כל דבר טוב שעשינו ועל כל דבר רע שנעשה לנו, ומצפים לתמורה.
וזו טעות. ענקית.
חינכו אותנו לחשוב שצריך להיות שיווי משקל, שהמילה ״שווה״, או ״שיוויון״ הן ערך עליון.
אבל זו טעות. גדולה.
השיטה האנוכית החכמה ביותר לדאוג לעצמך לקבל את מה שמגיע לך, היא להיות פראייר.
כן. ואני רוצה לשנות לך את המשמעות של המילה ״פראייר״ בראש, כי בזמן שזו כנרא הקללה הכי נוראה לישראלי, אני אומר דבר פשוט:
פראייר הוא למעשה מי שלא פראייר.
הנוסחא פשוטה: כשאתה במערכת יחסית (זוגית,חברית,עסקית, לא משנה), שבה שני הצדדים משקיעים 70%, נוצר מצב שבו כששני הצדדים במיטבם, השלם עולה על סך חלקיו. השלם הוא 140%.
חשבון פשוט.
ומה שיפה הוא שגם כשאחד הצדדים לא במיטבו, ונותן רק 30%, אתם עדיין ב-100% כח.
זה קריטי לכל זוג, לכל שותפות, לכל חברות, לכל קבוצה.
חשבון פשוט.
בקבוצה זה אפילו יותר אפקטיבי, קבוצה של 5 חברים שכל אחד משקיע 70% מייצרת שלם של 350%.
זו קבוצה שאי אפשר להתחרות בה, כי שאר הקבוצות מורכבים מאנשים שנותנים 30% במקרה הטוב ומחכים לקבל כל הזמן.
הקטע הוא שזה לא קל.
הדרך היחידה לגרום למישהו להשקיע בך 70%, היא להשקיע קודם כל 70% מהצד שלך.
ורוב האנשים שיקבלו ממך השקעה של 70% לא יחזירו אותה.
יש לנו תכונה אנושית שבה אנחנו נשאבים לכל ואקום שיש מולנו.
שמישהו נותן לנו לדרוך עליו – אנחנו דורכים. כשמישהו נותן לנו דברים – אנחנו לוקחים. כשמישהו דורש – אנחנו נותנים.
זה עצוב מאוד, ועוד יותר עצוב זה שפחות מ-10% מהאנשים בעולם מודעים לעצמם מספיק כדי לא לפעול באוטומט בדברים האלה.
וזה מסבך את העניינים, כי כשאנחנו משקיעים במישהו 70% בלי ציפייה ובלי לדרוש בחזרה, ברוב המקרים הוא יתרגל לזה ולא יחזיר מספיק.
וזה חבל בעיקר בשבילו.
כלומר, לנו זה קשה. אין, זה קשה.
זה קשה להמשיך להשקיע באנשים 70% וזה נהיה יותר קשה בכל פעם שההשקעה לא מוחזרת.
וזה קשה מאוד לגלות שמישהו שאתה אוהב, לא קורץ מהחומר שמסוגל להחזיר 70% בחזרה.
אבל אני חושב שאם תשאלו כל בנאדם שאי פעם היה איתי בקשר, גם כאלה ששונאים אותי ורואים בי אוייב מושבע, תגלו שאני לעולם לא מחפש מערכת יחסים שווה, אלא תמיד דואג להשקיע 70%.
זה כואב לי, אבל אני ממשיך ולא משנה מה, אני לא מוכן לשנות את זה.
כי החשבון הוא פשוט: תשקיע 70% ב-100 אנשים, אתה תקבל הרבה יותר בחזרה מאשר אם תשקיע 30% ב-200 אנשים (תעשה את החשבון).
נכון, חלק יחזיקו לך סכין בלב. חלק יחזירו לך רק 50%. חלק יחזירו 30%. חלק לא יחזירו בכלל. ורק מעט מעט מעט מעט מעט מעט מעט יחזירו 70%.
אבל הנה מה שיפה: קודם כל, גם אם רוב האנשים יחזירו פחות ממה שקיבלו – במצטבר זה יוצא המון.
דבר שני, כשאתה משקיע 70% במקום 50% אתה אתה מגלה הרבה יותר מהר מי מסוגל להחזיר – וכמה. זה מסנן החוצה את ביזבוזי הזמן על אנשים שלא יודעים להחזיר, או יודעים להחזיר רק מעט.
ולא משנה אם קיבלת בחזרה או לא, אתה יודע שאתה, עשית את המיטב. אתה לא נשאר עם תהיות… ״האם הייתי יכול לעשות יותר?? האם הייתי מקבל יותר אם הייתי משקיע יותר??״
הכל ברור מראש.
והעובדה שאני עדיין מכניס יותר, מרוויח יותר, מצליח יותר, משפיע יותר, ונוגע ביותר אנשים (ולאורך זמן) מכל מי שניסה להתחרות בי, מכל מי שניסה להעתיק אותי, מכל מי שלקח ממני ולא החזיר, ומכל מי שעבד איתי בשנים האחרונות, מעידה על זה שכנראה יש פה משהו.
וזה מייל נהדר למכור לכם איתו. אידיאלית, המשווק שבי רוצה לכתוב לכם ״ואני מחפש לקהילה שלי אנשים שמוכנים לתת 70%״ ואז לשים לכם לינק להצטרפות ולדפוק עוד כמה אלפי או עשרות אלפי שקלים לקופה.
אבל אין לי כח, ולא בא לי, ואני יודע שעל הלינק יילחצו גם אנשים שזה לא באמת מתאר אותם, או שרק חושבים שזה מתאר אותם.
אז האסטרטגיה שלי היא פשוט להמשיך להשקיע 70% באנשים שכיף לי ואני חושב ששווים את זה, להמשיך לייצר הצלחות גדולות ואנשים מדהימים, שגם אם רק חלקם מחזירים לי 70% – ה70% שלהם שווים הרבה כי הם בעצמם הופכים להיות עשירים ומצליחים.
וכן, גם להמשיך לספוג את אלה שנעלמים בדרך, להתאבל טיפה כי כואב הלב, ולהמשיך באותה דרך קשה, אך משתלמת, ולהתבאס בשביל מי ש״לא רוצה להיות פראייר״ ועושה לעצמו דרך יותר ארוכה בסוף.
– אדם
נ.ב. תודה מיוחדת למיטל שמשקיעה בי הרבה מעבר ל-70% גם כשזה קשה. 3>
נ.ב.ב. אם אהבת את המייל, פה יש עוד דברים טובים לקרוא וללמוד
|
|
|
|