הנה הלך היום… לא נמאס לך לצאת מהעבודה בחושך?

 

אני זוכר שכשהייתי שכיר, שעון חורף היה כמו סוף העולם.

הייתי יוצא לעבודה מוקדם כשעוד חושך בחוץ,

ויוצא מהמשרד כשכבר חשוך,

 

או אולי מספיק לראות איזה חצי שעה של אור בדרך הביתה,

וזוכר את האור הצהוב-כתום בחלון כשהייתי מגיע הביתה,

מסמן לי שהיום… נגמר.

 

זה משהו שאף פעם לא היה ברור לי,

איך עולם שלם מתנהל כשרוב בני האדם

מבלים את רוב שעות הערות שלהם,

את כל שעות היום המוארות,

כמו בספינת עבדים כזאת עם נוגשים…

 

…חותרים לקצב התופים עד צאת הנשמה.

 

החלטתי שאני לא מתכוון לחיות ככה,

ולכן הקמתי עסק לבניית אתרים שהיה

אמור להוציא אותי לחופשי,

 

רק שמסתבר שבמקום להיות על ספינה

אחת עם תוף אחד, קצב אחד, ונוגש אחד שמצליף בי אם אני לא עומד בקצב,

כעצמאי הייתי צריך לחתור לקצב של 5 תופים שונים

שכל אחד מנגן בקצב אחר, ואני חוטף הצלפות מכל כיוון

לא משנה אם אני עומד בקצב או לא…

 

אז הייתי יכול לבחור את שעות העבודה שלי,

אבל מה זה שווה כשאתה בלחץ תמידי,

ושלקוחות מתקשרים אליך ב-11 בלילה עם שלל 

בקשות שרק מורידות את הסיכוי שלך לעמוד בדדליין?

 

לקח לי הרבה מאוד זמן למצוא דרך החוצה 

מזה, אבל לקחת לי עוד יותר זמן למצוא את 

הפתרון שבעיני הוא הפתרון האולטימטיבי.

 

הדרך להתפרנס באופן שבו אתה באמת שולט

בזמן שלך, באמת קובע כמה זמן בא לך לעבוד,

והכי חשוב: שמנתקת את הקשר בין הזמן שלך

לכסף.

 

כלומר, שאתה ״משקיע״ זמן, כמו שמשקיעים משקיעים כסף.

 

כשמשקיע שם כסף על פרוייקט,

הוא מצפה לשים את הכסף פעם אחת,

ולהתחיל לקבל תשואה חוזרת כל חודש (או כל שנה).

 

ההגיון שלי הוא שאפשר לעשות את זה גם עם זמן.

ואפשר!

 

להשקיע זמן פעם אחת –

ולהתחיל לראות תשואה על מה שעשינו בזמן הזה.

 

במקום לעבוד בעבודה ולקבל כסף על כל שעה שאני נמצא בעבודה,

ובמקום להיות עצמאי ולקבל כסף על השעות שבהן אני עובד עבור לקוח,

 

להשקיע את הזמן במשהו שמייצר עבורי כסף 24/7,

ושדורש רק תחזוקה מינימלית, או השקעה בגדילה.

 

זאת אומרת שכל פעם שאשקיע עוד זמן באותו פרוייקט,

ההכנסות הקבועות שלו יגדלו קצת.

 

כשלא אשקיע זמן – הוא ימשיך להכניס מינוס פלוס את אותו דבר

(בהנחה, שוב, שאני משקיע זמן מינימילי לתחזוקה).

 

זה מאפשר חופש אדיר,

כי זה מאפשר לי מצד אחד לא לעבוד כשאני לא רוצה או לא יכול,

ומצד שני – כשאני כן רוצה, לגרום להכנסה שלי כל הזמן לעלות.

 

ואז כשאני רוצה להפסיק שוב… לצאת לחופשה, לנוח, או אם אני חולה,

אני עושה את זה בלי לחץ כי הכסף ממשיך להכנס.

 

הקורסים שלי שאתם מכירים הם דוגמא נהדרת.

 

קורס הפושטק מייצר לי הכנסה של מליונים בשנה,

ואני עובד עליו מתי שבא לי, כמה שבא לי.

 

כשאני רוצה, אני מפתח אותו, משפר אותו,

ואני יודע שההכנסה שלי ממנו תגדל,

וכשאני לא מרגיש טוב, או עסוק בדברים אחרים,

או בחופשה, או פשוט לא במצב רוח לחשוב עליו,

הוא ממשיך כרגיל.

 

הפושטק הוא גם דוגמא לא טובה,

כי מדובר במשהו שהוא מבחינתי מעבר למקור לכסף,

אלא מפעל חיים, ולכן הכנסתי לשם המון דברים

שגם מסבכים לי את החיים קצת (שווה את זה בעיני).

 

אבל מוצרים אחרים פחות מוכרים שלי

מייצרים לי הכנסה בלי שאני מתעסק בהם בכלל.

 

הנה דוגמא של פרוייקט קטנטן שלקח לי פחות משבוע

להרים, בכלל לא בעצמי, והניב לי הכנסה לאורך שנים.

לא בסדר הגודל של הפושטק, אבל עדיין משכורת

קטנה שרק דורשת תחזוקה של פחות משעה בשבוע.

 

אם אתם רוצים ללמוד לבנות פרוייקטים כאלה,

שישחררו אתכם באמת, לעבוד מאיפה שתרצו,

מתי שתרצו וכמה שתרצו, בואו תצטרפו אליי פה.

 

– אדם

 

נ.ב. אני רוצה לתת לכם חומר למחשבה:

בעיתון קראתי הבוקר על יזם שתואר כסיפור הצלחה

כי הצליח לגייס כמה מליונים לסטארטאפ שלו.

 

אני לא מאמין שאלה ההצלחות שאנחנו חוגגים

באומת הסטארטאפ. 

 

הוא בעצם הצליח לקבל הלוואה בתנאים נוראיים…

(על הנייר – הוא לא מחזיר את ההשקעה אם הוא מפסיד את הכסף, אבל…)

 

זה כאילו הוא בנה לעצמו ספינת עבדים עם נוגשים 

שהולכים למרר לו את החיים ב-5-6 השנים הקרובות…

 

כשאתה מגייס מליון דולר לסטארטאפ,

רוב הכסף הולך למשרדים, עובדים (מאוד יקרים בתחום), והוצאות,

והיזם רק מקווה מקווה שבתוך 4-5-6 שנים יהיה אקזיט

ואז הוא יתעשר.

 

אבל ברוב המקרים זה לא קורה,

אז אתה עובד 5-6 שנים בתנאים פחות טובים משל העובדים שלך,

עם אחריות מטורפת, עם משקיעים שיושבים לך על הצוואר כי הם

שמו המון כסף ומרגישים שאתה שייך להם,

ואתה לא יכול לצאת כי ההשקעה שלהם מחייבת אותך.

 

בקיצור, מכרת את נשמתך (אולי לא לשטן, אבל גם לא למלאך:)).

 

לעומת זאת,

 

חבר טוב שלי, בשיטה שאני מלמד בלגאסי

ייצר לעצמו הכנסה של 8 מליון ש״ח בחודש אחד,

ואף אחד לא מדבר על זה בעיתונים או בחדשות.

 

אמנם ה-8 מליון לא נשארו לו בכיס,

אבל החלק שכן נשאר לו אחרי מיסים

(שזה עדיין מליונים) הוא שלו, בלי חוטים.

 

חבר אחר שלי עשה השנה מעל 2 מליון ש״ח

בשיטה הזו וגם אצלו – מדובר בכסף בבנק,

שהוא למעשה כבר השקיע בנדל״ן, ומתחיל

להינות מהתשואות לדעתי.

 

לא רע בשביל בחור צעיר שלפני שנתיים וחצי

לא היה בתחום (למעשה נשמתו היתה מכורה

והוא הצליח לצאת מזה במקרה).

 

חבר שלישי שלי עשה מעל מליון ש״ח וכבר

משקיע בנדל״ן והוא עוד לא בן 30.

לפני שנתיים וחצי הוא עוד עבד במכון כושר.

 

על ההצלחות האלה אף אחד לא מדבר,

הן פחות סקסיות מגיוס של מליון דולר לסטארטאפ,

הסיפורים מאחוריהם פחות משעממים,

אבל זו הדרך שאני חושב שהיא הנכונה עבור מי שרוצה ללכת על בטוח.

 

זה לא שכל אחד מצליח בה בוודאות,

ולא כל אחד יעשה 8 מליון בחודש אחד,

אבל יש בה הרבה הרבה פחות משתנים

שמשפיעים על הסיכוי להצליח.

 

אתה תלוי בפחות אנשים,

פחות תלוי במזל,

והרבה יותר בשליטה על הפרמטרים שמשפיעים על ההצלחה.

 

לא צריך לגייס הון ממשקיעים במשך חודשים,

ואז להעסיק צבא עובדים ענק ויקר, ללמוד לנהל אותו

ולפתח מוצר במשך שנתיים רק כדי לגלות בסוף שאין לו ביקוש,

או שמתחרה אחר הקדים אותך בשבוע וגנב את התהילה.

 

בשיטה של לגאסי אנחנו יודעים מראש מה הסיכוי של כל פרוייקט להצליח,

ומכיוון ואנחנו עושים  את הפרוייקט בזמן מינימלי (כמו בדוגמא שהראיתי),

אם בכל זאת לא הלך לנו – אפשר לנסות שוב ושוב 5 פעמים, 10 פעמים.

אם מתמידים, משהו תופס בסוף, ומשם השמיים הם הגבול.

 

תצטרפו היום,

הנחת טרום ההשקה עדיין בתוקף אבל נעלמת בקרוב.

זו הזדמנות לחסוך מעל 6,000 ש״ח בהתחלה שלכם.

 

 

#מוצרימידע ״למה שירצו לקנות את המוצר שלי בכלל?״

אני שומע את השאלה הזו הרבה,

והיא מובנת.

 

הרי אני באתי ואמרתי לך לבחור נושא

שאין לך מושג בו,

למצוא מידע*,

לארוז אותו בקבצים,

ולמכור אותו לאנשים כדי לעשות כסף בקלות*.

 

אז לגיטימי שבראש שלך תהדהד השאלה…

״למה שמישהו ישלם לי אם המידע נמצא באינטרנט בחינם???״

 

אז אני רוצה להסביר את זה שוב.

ולאפשר לך הצצה נדירה למאחורי הקלעים של התחום.

 

נתחיל:

 

אנשים לא רוצים מידע,

וכשאני אומר לך לבנות נכס דיגיטלי שמבוסס על מוצר מידע,

מה שאני מלמד אותך זה לא למכור מידע בכלל.

 

מה שהלקוחות משלמים עליו הוא עבודת המחקר שלך.

 

כשאני מוכר מוצר מידע, הנה מה שאני בעצם עושה:

 

    1. מאתר בעיה שיש להרבה אנשים

    2. מוצא לה את הפתרון

    3. מוכר את הפתרון הזה

 

אני לא צריך להיות מומחה בשביל זה,

וגם לא צריך להתחזות או להציג את עצמי כמומחה.

 

אני רק צריך להגיש להם את הפתרון על מגש,

והם ישמחו לשלם, ואחרי שהם שילמו גם ירגישו

שהם קיבלו תמורה מלאה לכסף שם שילמו,

ויודו לי.

 

כשהדגמתי בשידור חי איך אני עושה מוצר מאפס

בתחום שאני לא מבין בו, ראינו כמה בעיייתי המידע

שיש באינטרנט בחינם.

 

יש איתו כמה בעיות:

1. קודם כל יש מלאאאאאאאא מידע.

    יותר מידי, אם תשאלו אותי.

 

כשאני צריך פתרון דחוף לבעיה שיש לי,

אני לא רוצה להתחיל לנבור ב-700 כתבות,

ו-50 סרטוני וידאו, ו-30 בלוגים.

 

אפילו אם תחפשו עכשיו מתכון לעוגה

שאתם רוצים להכין הערב….

חפשו רגע בגוגל ״מתכון עוגת שוקולד״.

כמה מתכונים מצאתם?

 

ניסיתי את זה עכשיו… 511,000 תוצאות.

 

פאק דיס שיט, איך אני בוחר מתכון?

איך אני אדע שהמתכון שבחרתי הוא באמת טוב?

איך אדע שאין בו מרכיבים שאני לא יכול להשיג?

שהוא לטעמי?

שהוא באמת קל להכנה כמו שמי שכתב אותו טוען,

או שהוא סתם?

 

 

2. אמינות.

הבעיה השנייה עם המידע בגוגל הוא שאין

לנו מושג מה רמת האמינות שלו.

 

כל אחד יכול לכתוב באינטרנט כל דבר.

 

בהדגמה שעשיתי בשידור חיפשנו טיפים

לראיונות עבודה. זה היה נראה כאילו מישהו

אחד כתב פעם 10 טיפים על זה, ואז 700

אנשים אחרים העתיקו את אותם טיפים

במילים שלהם, שכל הכתבות שמצאנו

גם בעברית וגם באנגלית היו אותם 10 טיפים…

 

שאנחנו גם לא מצאנו דרך לאמת אם הם

טיפים טובים או לא, אם הם עובדים או לא,

אם הם מבוססים מחקרית או סתם רעיונות,

מה ההשפעה האמיתית שלהם על הסיכוי שלי להתקבל לעבודה…. וכו׳..

 

בקיצור,

המידע שנמצא ברשת בחינם הוא מידע זבל,

וכשהוא לא זבל, אין לנו דרך לדעת את זה.

 

לכן אנשים מוכנים לשלם על מוצרי מידע.

נקודה.

 

תשאל את הבנקאי האישי שלי איתן 🙂 

הוא ראה הרבה אפסים בחשבון הבנק שלי.

יותר מזה, כבר הפסנו לספור את האפסים,

והתחלנו לספור את הפסיקים 🙂

(תחשבו על זה שנייה חחח).

 

תשאלו את עידן וולר שגם לו יש פסיקים בחשבון בנק,

תשאלו את ג׳ניה רומסקי,

תשאלו את דמיאן מיכאלי,

את יוסי ובן קליין,

את הדר אשוח ושליו יפרח,

את אסי אפשטיין,

את גיל אורלי,

את 

(רציתי לקשר את כל השמות האלה אבל אני עצלן, אז חפשו בגוגל).

 

כל האנשים פה ראו כבר מעל 6 ספרות,

ורובם מעל מליון ש״ח ממוצרי מידע,

וכולם נכנסו לתחום ממש לאחרונה.

ולכולם עזרתי בדרך כזו או אחרת להגיע לשם אז אני יודע שהמספרים אמיתיים.

 

אז עכשיו ברור לך שאנשים קונים מוצרי מידע.

זו המציאות. נקודה.

 

אבל עכשיו עולה לך הפחד שאולי

זה לא מהסיבה שאמרתי, אלא פשוט כי כל החבר׳ה

האלה, כמוני, יודעים לשווק טוב מאוד,

״למכור קרח לאסקימוסים״,

ולשכנע פתיים לרכוש בכסף מידע שקיים בחינם.

 

התשובה האמיתית היא,

שכן, אם יש מישהו שמסוגל למכור קרח

לאסקימוסים, זה אנחנו.

 

וכן, אמנם לא כל המידע שאנחנו מוכרים,

אבל הרבה ממנו נמצא בחינם באינטרנט.

 

אבל הלקוחות שלנו הם לא פתיים,

הם למעשה, ברובם, השכבה היותר חכמה

באוכלוסיה, זו שמבינה שזמן שווה כסף

ומעדיפה לקבל מידע איכותי, מסודר, בדוק,

מאשר לטחון שעות בגוגל ולקבל מידע סוג ב׳.

 

והם מרוצים.

 

איך אני יודע את זה?

 

אפשר לעשות מליון סקרים של שביעות רצון

שקל להטות או לפרשן בכל מיני צורות.

 

לכן אני מסתמך על נתון אחד בלבד כשאני רוצה

להבין מה המצב האמיתי:

 

פשוט מאוד: כולנו בשלב כזה או אחר הצענו

אפשרות לקבל החזר כספי למי שלא מרוצה

מהמוצרים שלנו (אני כבר הפסקתי, כי אני לא זקוק לזה יותר).

 

באופן גורף, אחוז ההחזרות בקרב כל החבר׳ה שלנו,

כאשר ישנה אפשרות של החזר כספי, ותלוי בהצעה

ובמוצר הספציפי נע בין 2%-25%.

 

בתעשיית מוצרי המידע בארה״ב, 20% נחשב אחוז

סביר שיש לשאוף אליו, ולמעשה אפילו נהוג לומר

שאם יש לך פחות החזרות מ-20%, כנראה שלא שיווקת טוב מספיק.

 

לכן כשאני מלמד להכין מוצרי מידע אני מלמד לקחת

בחשבון שבערך 20% מהכסף שנכנס לא באמת שלך

עד סוף תקופת ההחזרים (בד״כ 14-30 יום).

 

כן, כשתגיע ל-10,000 (זה האיזור שאני נמצא בו היום בערך),

זה אומר שיהיו לך תיאורטית 2,000 איש לא מרוצים.

 

זה נשמע המון… אבל כשאתה חושב על זה שיש 8,000 איש

שהיו מספיק מרוצים כדי לא לבקש בחזרה 1,000 ש״ח אפילו

שהם יכלו… אתה מבין שאנשים מרגישים טוב עם הכסף שהם נתנו לך.

 

ואם תסתכלו על כל החבר׳ה שהזכרתי פה למעלה,

חוץ משניים ממש חדשים שרק התחילו,

אתם תראו שיש להם אלפי לקוחות מרוצים בטירוף.

 

כקבוצה,

 

למדנו יחד בדיוק איך גורמים ללקוחות להיות מרוצים.

אצלנו באופן ספציפי זה חשוב במיוחד כי השמות שלנו

מוטבעים על המוצרים שלנו, כולם יודעים שהפושטק זה אדם טל, לדוגמא.

 

אני לא אומר שאצלכם, אם תבחרו לעשות מוצר ללא

השם שלכם עליו זה לא חשוב.

 

זה חשוב מאוד, גם כדי שיהיו לכם חיים קלים,

גם כדי לישון בלילה טוב,

וגם כדי להמשיך למכור הרבה.

 

וזה נהיה חשוב ככל שיש לכם יותר ויותר לקוחות.

 

ואנחנו אחרי נסיון משותף עם עשרות אלפי לקוחות,

למדנו בדיוק איך לבנות את הקורסים שלנו כדי 

להזדקק למינימום עבודה בטיפול,

וגם כדי להשאיר את אחוזי שביעות הרצון גבוהים מהממוצע בהרבה,

ואנחנו מעלים את הנתונים כל שנה.

 

אם אתם רוצים ללמוד את כל הדברים האלה ממני,

זאת ההזדמנות שלכם,

וזאת ההזדמנות שלכם לעשות את זה ב-6,000 ש״ח פחות

ממה שישלם מי שיצטרף מאוחר (וגם יקבל פחות מכם).

 

זה לא מידע שתמצאו בחינם באינטרנט.

לפחות לא את ה-10% החשובים, ״הרוטב הסודי״.

 

זה לא מידע שתמצאו גם בתשלום (לפחות לא בעברית),

כי אף אחד בארץ שמלמד את זה לא 

צבר את הנסיון שאני צברתי בתחום – 

גם מוצרים בארץ, גם בחו״ל, גם בתחומים שאני מכיר,

גם בתחומים שלא,

גם מוצרים שמייצרים מליונים,

גם מוצרים שמייצרים הכנסה צנועה וחודשית על טייס אוטומטי

(כמו זה: 5,000 בחודש ממוצר מידע – מקרה מבחן)

גם משפכי שיווק תמידיים,

גם השקות נקודתיות,

ובסה״כ מעל 20 מוצרי מידע משלי,

ועוד רבים רבים של אחרים שהייתי מעורב בהם

(למעשה כמעט כל מוצר מידע בתעשייה שלנו שייצר מעל מליון ש״ח – הייתי מעורב בזה בדרך כזו או אחרת והייתי אחראי באופן ישיר ומדיד לאחוז ניכר מהמכירות שלו).

 

לא משנה אם יש לך כבר מוצר מידע,

אם יש לך אחד בקנה,

או ששמעת על התחום הזה רק השבוע ובא לך לנסות להרוויח בו כסף,

תכנית לגאסי היא משהו שחובה שיהיה לך על המדף

ועכשיו זה הזמן לשריין לעצמך ״עותק״ / ״מקום״ בשבריר מהמחיר המלא שבה היא תמכר בהשקה הרשמית.

 

– אדם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נ.ב.

* בצורה חוקית ואתית שנותנת ערך מוסף ללקוח. הסברתי את זה בשידורים ואני מלמד את זה בקורס שלי.