אני רוצה להגיד לך משהו מהלב,

שאולי יפגע בך אבל צריך להאמר.

אם מרגיש לך שהעבודה שלך אפורה ומשעממת,

אם מרגיש לך שהחיים שלך הם לופ של לקום לעבודה שנואה,

לחזור הביתה לישון,

להשלים בסופ״ש את כל מה שלא הספקת לאורך השבוע,

וחוזר חלילה,

אני רוצה לשאול אותך:

איפה הבושה שלך?

אני חושב שזה ממש חוצפה להרגיש ככה.

אני יודע זה מוזר. 

לא ציפית שאתקיף אותך על משהו כזה.

אבל אני רוצה להסביר לך למה זו חוצפה. 

הקטע הוא כזה: 

לפני 150 שנה לא היה דבר כזה 

״עבודה שאני אוהב״.

אנחנו חיים לראשונה אי פעם בהיסטוריה האנושית

בעידן שבו באמת הכל אפשרי,

ולך מרגיש לגיטמי לשבת על הספה לצפות בעדי אשכנזי

(היא דווקא אחלה, סתם השם הראשון שקפץ לי)

מקטרת על החיים – וברוב חוצפתך – להזדהות.

די.

די עם המסכנות הזאת.

אנחנו חיים בעידן שבו אנשים מתפרנסים

מכל דבר שאפשר לחלום עליו.

בזמן שאני כותב את זה מתנגן ברקע ערוץ יוטיוב 

שבו שני הורים פשוט קונים לילד שלהם צעצועים

ומצלמים אותו משחק בהם.

אלה סרטונים גרועים שערוכים ברמה של כיתה א׳, 

בלי שום תוכן מעבר,

והם ייצרו בשנה שעברה 11 מליון דולר (הנה המקור לזה),

וזה הערוץ כדי שתראו כמה לא נדרש שום כשרון מיוחד

בשביל להרים דבר כזה (תסתכלו על הסרטונים הישנים לפני

שהם התעשרו והתחילו לקנות צעצועים יקרים,

אם כי גם הסרטונים העדכניים לא היסטריים מבחינת וידאו).

אנחנו חיים בעידן שבו עשרות אלפי אנשים בעולם

מתפרנסים מלטייל בעולם ולפרסם תמונות באינסטגרם,

או לצלם כל דבר אחר שמעניין אותם הלח מאוכל,

דרך תרגילי כושר ועד עבודות עץ…

זה כבר לא בודדים פה ושם,

אלה עשרות אלפים, 

אולי אפילו מאות אלפים.

הם לא צלמים מקצועיים (ברובם),

לא פילוסופים דגולים, 

לא אנשי עסקים מדופלמים,

ולא גאוני ״מדיה חברתית״,

אלא פשוט אנשים שהלכו ועשו את זה.

עשרות אלפי אנשים.

זה לא הרבה יחסית לכמות האנשים

שעובדים בעבודות שחורות,

אבל בהתחשב בזה שזה מקצוע חדש

לגמרי שקיים פחות מעשור…

זה מטורף.

אני לא אומר לך ללכת להיות יוטיובר. 

אני גם לא אומר לך שכל מי שמנסה מצליח.

אני גם לא אומר לך שהסיכויים שלך טובים*,

או שרוב האנשים שמנסים לא נכשלים*.

אבל בין הקיצוניות הזו,

לבין הקיצוניות שלך כרגע,

של לשבת על הספה לבהות בטלויזיה ולא לעשות כלום…

יש כל כך הרבה אפשרויות נהדרות.

מעולם לא היה קל יותר לחיות חיים

מדהימים ומספקים, כמו במאה ה-21.

אפילו אם נסתכל על שוק העבודה,

משרדים הפכו להיות מקום שכיף להיות בו,

לא יודע אם יצא לכם להיות במשרדים

של פייסבוק, או בחברות שיושבות במתחמים

כמו WeWork,

אבל בהמון תחומים עובדים כבר מצפים

למשרדים מגניבים, חדרי ישיבות עם ספות

ופופים, מטבחים מפוארים, עם מכונות

אספרסו, בירה ופינוקים,

ובמקרים פחות ופחות נדירים גם חדרי

משחקים, פלייסטיישנים, קירות טיפוס 

מכון כושר וכל מיני פינוקים אקסטרא.

אני יודע,

למי שעובד במשרד רואי חשבון בחדרה

זה אולי עדיין מרגיש כמו משהו מהעיתונים,

אבל בתל-אביב זה כבר אפילו לא משהו 

כזה מיוחד.

גם מבחינת תנאי העבודה,

שבוע העבודה מתקצר, וגמישות מטורפת

כמו לעבוד מהבית או מחו״ל זה כבר לא 

משהו עתידני אלא משהו שכבר פה עבור

הרבה מאוד אנשים.

נכון להיום קל יותר ויותר למצוא דרכים 

להתפרנס באופן שמתאים לך.

אני זוכר שכשעברתי לת״א הייתי מוטרד

שלא אצליח למצוא אפילו עבודה בשכר 

מינימום כי לא היתה לי בגרות, לא עשיתי

צבא ולא היה לי שום נסיון בכלום

(והיה לי שיער ארוך – ראסטות).

היום מעסיקים לא מסתכלים על זה בכלל.

אתה יכול להיות מי שבא לך להיות, 

אם אתה טוב במשהו, ייקחו אותך.

אבל זה לא נגמר רק ביכולת למצוא

עבודה שמתאימה לך בול:

אם אין לך את האפשרות לעבוד או

שלא בא לך לעבוד,

היום יותר מאי פעם יש לך אפשרויות:

אפשר לעבוד מהבית,

לעבוד דרך האינטרנט,

להקים עסק בלי לזוז מהספה,

או לחילופין להקים עסק או לעבוד

תוך כדי טיולים בכל העולם.

יש אינטרנט בכל מדינה אולי חוץ מבצפון קוריאה 🙂

אנשים היום מצליחים לייצר הכנסה

כמעט מכל רעיון משוגע שרק אפשר

לחלום עליו.

יש כל כך הרבה פלטפורמות שאפשר

להסתמך עליהן:

פייבר,

יוטיוב,

אינסטגרם,

לינקדאין,

טוויטר,

פייסבוק,

סנאפצ׳אט,

לכל אחד מאלה אפשר למצוא לפחות

מישהו שהפך אותו למקור הכנסה ויותר

מזה: מקור להגשמת חלומות,

אם אלה אנשים חולי טיולים שערוץ

היוטיוב או האינסטגרם שלהם מאפשר 

להם להגיע למקומות שרוב האנשים

רק חולמים עליהם (ועוד לקבל על זה כסף),

חובבי אפנה שזוכים ללבוש בגדים

שלעולם לא יכלו להרשות אחרת,

ילדים בנפשם שמשחקים עם הצעצועים

הכי מגניבים בעולם כל היום כי זה מה

שמפרנס אותם,

ציירים שהפכו את האינסטגרם שלהם

למכונה שבה הם מקבלים כסף על 

להתעסק כל היום בדבר היחידי שהם

אוהבים לעשות (לצייר),

ועוד ועוד אינסוף דוגמאות מכל תחום

הכי הזוי (צלם שמתמחה בצילום רק של גלים, לדוגמא).

אין לך תירוץ.

אני יודע, שלציניים ביניכם (שחושבים ״אני לא ציני/פסימי – אני ריאלי!״,)

עוברים עכשיו בראש זה שני דברים:

1. ״אדם, על כל אחד שמצליח יש אלף שנכשלים״

2. ״אדם, אבל אין לי רעיון או כשרון מסויים למנף״.

אז נתחיל מהשני:

די עם השטויות כבר.

הראיתי לך זוג שעשה 11 מליון דולר מלשחק בצעצועים.

אין. לך. תירוץ.

אין להם כריזמה, הם לא נראים טובים,

הסרטונים שלהם לא ערוכים מקצועית,

אין שם תוכן מיוחד או משמעות נסתרת,

רק ילד משחק בצעצועים,

שההורים שלו למדו להעלות את זה ליוטיוב,

ואולי קצת איך לקדם.

נכון, זו דגמא קיצונית, אבל זה מוכיח

שאפשר.

עכשיו לגביי ״על כל אחד שמצליח יש אלף שנכשלים״,

זה אחד ממשפטי הבולשיט הכי מעצבנים שאני שומע.

בדקת את זה?

או שזה פשוט נראה לך הגיוני אז את/ה מקבל/ת

את זה כתירוץ מושלם ללא לעשות כלום?

כי אני בדקתי את זה.

והמספרים לטובתך.

העובדות הן כאלה:

1. במאה העשרים ואחת יש יותר אפשרויות

מאי פעם למצוא פרנסה שמתאימה לך, מכל

רגע אחר בהיסטוריה האנושית.

2. יותר מאי פעם יש לך את האפשרות להגדיר

הכי הרבה פרמטרים שחשובים לך במה שיפרנס

אותך, והסיכוי למצוא משהו שמתאים לרוב הפרמטרים

אם לא לכולם הוא הגבוה ביותר אי פעם.

3. על כל אחד שמצליח יש המון שלא מצליחים,

אבל זה קודם כל בגלל שהרוב לא ניסו.

כדי להוכיח את זה אני דווקא אשתמש בעובדה

שיש המון כתבות באינטרנט שמראות כמה שקשה

להצליח ביוטיוב וכמה שהרוב לא מרוויחים.

הנתונים למשל פה הם ש-96.5% מהיוטיוברים

לא מרוויחים מספיק כדי להחשב מעל לקו העוני.

אז איך אני לוקח את זה כהוכחה?

למה אני חושב שהמספרים לטובתנו פה?

1. כי הם מתייחסים לכל ערוצי היוטיוב,

כלומר מרבית הערוצים שנבדקו הם לא באמת יוטיוברים,

אלא אנשים שהעלו סרטונים משפחתיים

או כל מיני דברים שלא נועדו לבנות קריירה כריוטיוברים.

זאת אומרת שמקרב אלה שהחליטו לעשות

קריירה מיוטיוב, האחוז שמצליחים הרבה יותר גבוה.

2. כי הם חישבו רק את ההכנסה מפרסומות,

רוב היוטיוברים המצליחים לא מסתמכים רק

על התשלום שיוטיוב נותנת, אלא מייצרים הכנסה

בשלל דרכים אחרות כמו ספונסרים, חסויות,

הפניות, ועוד המון המון דברים שאתה יכול לעשות

כשיש לך ערוץ יוטיוב מצליח.

3. כי אמנם $16,000 בשנה זה מתחת לקו העוני

בארה״ב, אבל עבור המון אנשים זו אחלה תוספת

הכנסה בזמן שהם עובדים בעבודה אחרת, ואחלה

התחלה למקצוע חדש, שנראה שיש לו עתיד ענק.

4. מבין אלה שכן מנסים אבל לא מצליחים, הבדיקות

האלה מפספסות שני דברים חשובים:

   א. את אלה שעוד לא הצליחו, כלומר נמצאים

       בדרך להצלחה גדולה אבל עדיין לא בדיוק פיצחו את זה

   ב. את ההבדל בין אלה שחולמים על הצלחה ביוטיוב

       אבל לא יודעים להשיג את זה, לבין אלה שבאמת

       לומדים איך להשתפר ולהצליח, ולא מתכוונים להתייאש

       אחרי 5 או 10 סרטוןנים לא מוצלחים.

אם מסתכלים על המספרים של הצלחה בכל תחום:

אינסטגרם,

אפליקציות,

אפילו עסקים,

המספרים נראים נגדנו כי הרוב הגדול לא מצליח.

אבל כמסננים מהבדיקה את הלא רלוונטיים,

את אלה שלא התכוונו ברצינות,

שלא התכוננו,

שלא נערכו,

ואת אלה שהתייאשו בנסיון הראשון או השני…

ובוחנים רק את אלה שרציניים בנושא,

שהחליטו להצליח בכל מחיר כי הם הבינו

שהאלטרנטיבה היא להשאר מבואסים בחיים

ממוצעים ולא מספקים,

רואים שאחוזי ההצלחה הרבה יותר גבוהים.

אם אתה רוצה להצליח ביוטיוב וחי בסרט

שלהעלות 5 סרטונים זה מספיק ואז רואה

שהם לא הצליחו ועוצר – לעולם לא תצליח,

אבל אם אתה מוכן ללמוד את הנושא,

להבין מה גורם למצליחים להצליח,

ומוכן להעלות 50 סרטונים או אפילו 100 עד שמשהו יתפוס,

הסיכויים שלך משתפרים פלאים.

 וזה נכון לגביי כל דבר:

הצלחה באינסטגרם, בלינקדאין, בפייסבוק,

בעסקים, במוסיקה…

אם אתם מכירים אנשים שמנסים דברים

בתחומים האלה ולא מצליחים, אני מציע

לכם לעקוב אחריהם לאורך זמן, ואתם 

בד״כ תראו אחד משני דברים קורה, ברוב המקרים:

או שהם מפסיקים משום מה מתישהו,

או שהם מצליחים פתאום.

אם תסתכלו על האפליקציות המובילות

בחנות האפליקציות של אפל, את מי תראו שם?

נכון,

מידי פעם תראו סיפורי סינדרלה,

איזה בחור שעשה אפליקציה מטופשת,

ופתאום היא הגיעה לראש טבלת ההורדות.

אבל לרוב תראו שם את אלה שהשקיעו

כי הם קיבלו החלטה מראש לעשות כל מה

שצריך כדי לבנות אפליקציה שהיא להיט.

הם בחנו אפליקציות אחרות ולמדו את 

ההבדל בין מי שמצליח למי שלא, ודאגו

להיות בצד של אלה שמצליחים.

אז בשורה התחתונה, אנחנו יכולים להסיק

כמה מסקנות.

בואו נעשה סיכום קצר:

1. אנחנו חיים בעידן שבו יש יותר אפשרויות מאי פעם.

2. כדי להצליח היום לא צריך להקים מפעל או להמציא פטנט, 

    מספיק עמוד באינסטגרם או ביוטיוב, או פייסבוק.

3. ההבדל בין אלה שמצליחים לעשות סכומי עתק

    מהדברים האלה למי שלא – הוא הכנה, והתמדה.

    לא גאונות עסקית או כשרון בהכרח.

4. בין אלה שלא עושים שקל לבין אלה שמתעשרים,

    יש יםםםםם של אנשים ״באמצע״ שמתפרנסים

    או משלימים הכנסה באמצעות הדברים האלה.

5. הסיכויים הם נגדנו רק אם לא מסתכלים מקרוב,

6. הסיכויים הרבה יותר לטובתנו אם מסתכלים על

    מי שבאמת קיבל החלטה להפיק תוצאות, וזה 

    נכון בכל דבר – בקריירה, בעסק, באקדמיה, 

    בספורט, בסטארטאפים, באמנות, וכל דבר בחיים

    שיש בו אנשים מצליחים.

אם בא לך ללמוד את הפלטפורמות להצלחה וכסף

באמצעות האינטרנט, 

ללמוד את ההבדלים העמוקים בין המצליחנים 

לנכשלים,

ללמוד את העקרונות שמובילים את המצליחנים

בכל תחום באינטרנט,

שעוזרים להם להבדיל בין העיקר לתפל,

למצוא ולזהות הזדמנויות להכנסה והצלחה,

ולמנף אותן כשהן מגיעות,

אני חושב שהדרך הטובה ביותר היא ללמוד 

ממישהו שהצליח בשלל תחומים באינטרנט,

החל משיווק שותפים, דרך מוצרים, דרך יוטיוב,

אפליקציות ועוד.

את כל המידע שצברתי מכל ההצלחות

והכשלונות שלי ארזתי לקורס בשם ״הפושטק״

שהוא היחידי בישראל שמלמד ״מאני האקינג״ –

התורה של להצליח באינטרנט.

היות ויש בקורס מעל 5,000 תלמידים אני 

לא לחוץ להכניס אליו עוד, אבל לכבוד החגים,

החלטתי לחזק את קהילת התלמידים שלו

באנשים חזקים וטובים,

והדרך שאני עושה את זה הוא עם תהליך 

בדיקת התאמה עצמאית שמי שיעבור אותו

יקבל ממני מלגה חסרת תקדים לקורס.

המילגות יהיו זמינות עד יום שני הקרוב בלבד.

בהצלחה,

אדם

נ.ב. התהליך לוקח קצת זמן, זה חלק מהסינון.

      הנקודה היא שאני ממליץ לא להתמהמה 

      אלא להתחיל אותו עכשיו.