אני חייב להתוודות על משהו שלא נעים לי ממנו,

אבל הוא היה, אז אני לא אתכחש אליו.

היתה תקופה שלמה בחיים שלי שבה

המילה ״שכיר״ היתה אצלי מילת גנאי,

ממש קללה לכל דבר.

זה הגיוני, סה״כ.

שנאתי להיות שכיר בעצמה המקסימלית

שבה אפשר לשנוא משהו.

בזמנו, לא ידעתי להגיד למה.

לא ידעתי שיש לי הפרעת קשב, 

(ולכן כשאני מקבל משימה שצריכה לקחת מעל 25 דק׳ אני נלחץ)

לא ידעתי שיש לי הפרעת חרדה,

(ולכן הלחץ הזה הופך לתחושה פיזית נוראית ומגעילה)

לא ידעתי שהפחד המתמיד מפיטורים

הוא לא משהו טבעי שאמור להיות,

שהוא קשור לזה שאני מפחד שאני לא יכול להשלים משימות

פשוטות בגלל ההפרעות שתיארתי קודם,

ולא ידעתי שהבוס שלי לא יודע כלום על

ניהול עובדים, על בני אדם, על מוטיבציה,

על פרודקטיביות, ולכן הדרך הכלי היחיד

שלו לוודא שעדר העובדים שלו מתפקד…

היה פחד.

אז לא פלא ששנאתי להיות שכיר,

ולא פלא שכל בוקר כל מה שעבר לי

בראש זה איך אני פאקינג עף משם,

ומספיק להיות שכיר.

ולא פלא שכל ערב זה היה אני:

 (״כשאתה חושב על דרכים להתעשר בין לילה כדי שלא תצטרך ללכת לעבודה מחר בבוקר״)

לא יכולתי לדמיין שיש מקומות טובים יותר,

שבהם אתה מתוגמל כמו שאתה רוצה,

שבהם אתה עושה משהו מספק וכיפי,

ולא רק משהו שנועד להעשיר את הבוס שלך,

ושבהם יש הכרה והתחשבות בחולשות שלך.

הפתרון היחידי שלי היה למצוא דרך לעשות

כסף בלי כל הדברים האלה, 

וחשבתי שזה הפתרון עבור כל מי שסובל.

וחשבתי שכל מי שאומר שטוב לו בעבודה משקר.

וחשבתי שכל מי שסובל בעבודה,

הפתרון היחיד בשבילו הוא הפתרון שלי:

להיות עצמאי.

מבחינתי שכיר שאמר לי שטוב לו – שיקר לעצמו.

מבחינתי כשמישהו אמר לי ״לא מתאים לי להיות עצמאי״

חשבתי שהוא פשוט חלש או טיפש.

הסתובבתי עם אנשים שחשבו כמוני.

דיברנו על ״שכירים״ כאנשים שאין להם שאיפות,

כאלה שחושבים בין 9 בבוקר ל-5 בערב

ואז רואים טלויזיה כמו זומבים.

אני לא אומר שלא צדקנו.

יותר מזה: צדקנו לגביי מעל 80% מהשכירים בשוק.

אבל אני מכה על חטא, כי את ה-20% האחרים לא הכרתי אז.

את ה-20% שהעבודה בשבילכם

היא לא רק תלוש משכורת שצריך

לסבול בשבילו 9 שעות ביום.

את ה-20% שאוהבים מה שהם עושים,

ברמה שהבעיה שלהם היא לא הקטנת ראש 

אלא להזהר לא להפוך לוורקוהוליקס.

את אלה שמתוגמלים היטב על מה 

שהם עושים – גם בשכר, גם בתנאים,

אבל לא פחות חשוב: בתחושה ובהכרת

התודה של מקום העבודה שלהם.

אנשים שהעבודה עבורם היא אתגר,

סיפוק, שליחות, ייעוד, ועוד מילים שאני

חייב להודות יחסית חדשות עבורי ונכנסו

לחיי בעצמי רק בשנים האחרונות –

הרבה אחרי שהתחלתי לעשות סכומי כסף גדולים.

כשהתחלתי להתקל באנשים כאלה,

התחלתי לראות את החורים הנוספים

בתפיסה ההיא של ״שכיר = רע״:

לא לכולם יש את התכונות המתאימות להיות עצמאי.

לא לכולם נכון להחליף סבל אחד בסבל אחר.

זה בא בין היתר, מתוך הרצון שלי להפוך אנשים לעשירים,

ומתוך סקר מוזר שהראה לי שהרבה מאוד מהאנשים

שצרכו את התכנים שלי בכלל לא רצו להיות עשירים.

כמות אדירה מהם רק רצתה תוספת הכנסה קטנה,

או שינוי באורח החיים שלהם.

בהתחלה זה היה לי מוזר ממש.

לא הבנתי למה שמישהו לא ירצה להיות עשיר.

מה, הוא לא סובל כמוני?

לאט לאט התחלתי להבין כמה שונים הדברים

שכל אחד מאיתנו צריך כדי להיות מאושר,

ולאט לאט התחלתי להתאים את התכנים שלי.

כשהבנתי איך ללמד אנשים לא לעקוב אחריי

באופן עיוור רק כי הם במקום שהם לא אוהבים,

אלא להגידר לאן הם רוצים להגיע,

ולבנות תכנית שתביא אותם לשם,

הקורסים שלי עלו 100 רמות.

אנשים היו הרבה יותר מרוצים.

לא כל אחד רוצה להיות הדר אשוח

או איתי סרוגו או יוסי קליין שעשו 7 ספרות.

לא כולם רוצים שעוני יוקרה ומכוניות ספורט,

לא לכולם זה עושה טוב.

(יי אישית אין רשיון, אז זה משהו שהיה לי קל לתפוס…)

חלק רק רוצים לעבוד תוך כדי טיול,

חלק רק רוצים לעזוב בוס מטריד,

חלק רק רוצים לחשוב על חופשות במקום על המינוס…

ולא כולם רוצים להקים דברים מאפס,

להתעסק עם רואי חשבון, יזמים, ספקים,

דו״חות תזרים וכו׳…

(אני לא אומר שאת כל הדברים האלה חייבים כדי להיות עצמאי, אבל הבנתם את הדוגמא).

וחלק מהם? עדיין לא מוכנים לוותר על העושר הגדול, על המליון הראשון (והשני),

ופשוט יודעים שהנתיב שלהם שונה משלי. 

(ומסתבר ש-4 מתוך 5 מליונרים בעולם הם שכירים בכלל).

הקונפליקט הזה שינה אצלי המון.

הוא עזר לי לעשות שינוי משמעותי בחיי,

שמגיע היום לסגירת מעגל משמעותית מאוד.

התחלתי לשכור אנשים.

הפסקתי להיות ילד שעושה כסף מהמחשב,

התחלתי לבנות חברה אמיתית, שמפרנסת

אנשים – גם חומרית וגם נפשית.

חברה שנותנת בית לאנשים,

בית שבו הם יכולים להיות עצמם,

לנצל את הפוטנציאל שלהם, 

ולהגיע ליעדים שלהם,

עם הגב שלי.

בניגוד למה שנהוג בתחום שאני עוסק בו,

(לעבוד רק עם פרילאנסים בצורה שגובלת בהפרת החוק ובפשע מוסרי,

או לעבוד רק על עמלות בלי שכר בסיס או בחינם לגמרי כי ״ישתלם לך ללמוד ממני״),

התחלתי לשכור אנשים,

לשכור משרדים,

להוציא תלושים, וכו׳

ובתהליך הזה פגשתי עוד ועוד אנשים 

ששינו אצלי לגמרי את התפיסה הזו.

עד כדי כך שהפכתי שכיר בעצמי.

נכון, אני שכיר בחברה ששייכת לי,

אבל לאט לאט אני מבין שאין ממש הבדל.

כשאתה מוצא את העבודה הנכונה בשבילך,

אתה לא באמת ״עובד״.

כמו המשפט המפורסם ״מצא משהו שאתה אוהב ולא תעבוד יום בחייך״.

התהליך הזה של בניית החברה לימד אותי המון.

לימד אותי על איך זה לעבוד במשרד,

איך זה לעבוד עם צוות אמיתי,

איך לבנות סביבת עבודה מספיק מושכת

כדי לגרום למישהו כמוני שיכול לשבת איפשהו רוצה בעולם ולעשות כמה כסף שהוא רוצה…

לבוא למשרד כל בוקר.

יותר מזה: לרצות לבוא למשרד כל בוקר.

למדתי איך לשכור את האנשים הנכונים

כדי לתחזק דבר שכזה.

והיום אני סוגר מעגל ומתחיל תקופה 

חדשה וחלק ענק בחזון של החברה שלי,

כי היום אני מכריז לראשונה על קורס

חדש ששונה לחלוטין מכל מה שעשינו עד כה.

זה הקורס הראשון של החברה שלי

שלא מועבר על-ידי,

זה הקורס הראשון של החברה שלי

שלא מדבר לעצמאים או למי שרוצה להיות עצמאי.

הקורס הזה מועבר ע״י מורן וילף,

המנכ״לית המהוללת של חברת האם שלנו,

עו״ד בהכשרתה שעבדה במקומות כמו

בנק HSBC (השביעי בגודלו בעולם),

ניהלה עמותות ועוד, 

והקורס מתמקד בלהסביר איך לבנות

קריירה מאושרת.

איך להיות המועמד הנכון, למקום העבודה הנכון,

כדי לממש את הפוטנציאל שלך עד הסוף

ולהיות מתוגמל בהתאם.

מהזווית שלי? אני חושב שכל בנאדם שיש לו חברה או עובדים (אפילו עובד אחד),

חייב את הקורס הזה גם הוא.

אם אתם רוצים להקים ארגון,

אתם צריכים להיות מסוגלים

לראות אותו מזווית הראייה של

מי שהולך לעבוד בו.

כי ארגון חזק מבוסס על צוות מאושר.

יותר ויותר חברות מבינות את זה היום

ומשנות לחלוטין את שוק התעסוקה:

גוגל, פייסבוק, ואפילו WeWork עם התרומה שלהם…

בכל מקרה,

בזמן שאני יושב עם מורן בהילטון על 

סגירת קצוות אחרונה של עמוד ההצטרפות

של הקורס, אנחנו מקבלים בוואטסאפ את

התמונה הזאת מאחד החבר׳ה במשרד…. 

(וכשאני קורא אני עם דמעונת קטנה:))

זה מכתב שכתבה עמית,

הבת של נועה מנהלת צוות היועצים שלנו

שהיתה במשרד באותו יום.

הנה זום אין למי שלא מצליח לקרוא:

התזמון מושלם ומזכיר לנו איזו סגירת

מעגל יש פה, ושזה כנראה התזמון

המושלם לשחרר לראשונה את הקורס 

המהפכני הזה, הראשון מסוגו בארץ.

אז הנה הוא פה בגרסא ראשונה

שתלך ותשתפר עם הזמן כמו הקורסים

האחרים שלנו, והזדמנות מיוחדת לקבל

אותו במחיר מיוחד ל״שפני נסיון״,

עד שנגיע איתו לרמת התוצאות שאנחנו 

רגילים לקבל עבור תלמידי קורסים שלנו.

אז בשורה התחתונה,

אם לא העזרת לחלום אפילו על לעבוד במשרד כזה,

שכיף לקום אליו בבוקר ומבאס לעזוב אותו בערב,

או שיש לך עסק שברור לך שהדרך להטיס אותו

קדימה היא אנשים שטוב להם בלב ואוהבים להיות

חלק ממנו….

זו ההזדמנות להגיע לשם בעזרת הקורס החדש הזה.

יצאנו לדרך.

בואו נראה מה יהיה.

באהבה,

אדם, מורן, וכל הצוות המדהים של קנסקי הולדינגס בע״מ

נ.ב.

ממש אמשח לשמוע מה אתם חושבים על זה.

אפשר להגיב לי בחזרה.

(אם אתם מגיבים, אשמח אם תספרו לי אם אתם שכירים, מעסיקים או עצמאיים שעובדים לבד).