שמן

כשהייתי צעיר רציתי להפסיד לצוד.

בעולם שלנו זה אומר ״לא לעבוד״.

או יותר נכון: נעושת מלא כסף בלי לעבוד.

 

אבל אני אוהב לעשות השוואות לעולם

של פעם כדי להבין הרבה דברים מטופשים

שבני אד םעושים בעולם המודרני, שהמח 

שלנו פשוט לא ערוך אליו.

 

אז בהשוואה הזאת, מה שרציתי באמת זה…

 

רציתי להיות הקינג של הפאקינג שבט.

לשבת במערה כל היום ושאחרים יביאו

לי את מה שהם צדו.

 

אבל אתם יודעים מה הבעיה עם זה?

זה שבמצב כזה אתה נהיה שמן וחלש,

בזמן שכל אלה שיוצאים כל יום מהמערה

לצוד….

 

 

להם יש ריבועים בבטן.

להם יש סיפורי גבורה.

להם יש אקשן.

להם יש אתגרים, והם מוצאים יחד כקבוצה 

שיטות חדשות לצוד את הממותה, מתגבשים,

חוזרים בערב ויש להם מה לחגוג סביב המדורה.

 

במילים אחרות הבנתי שהייתי ילד.

קינאתי באנשים שהחיים שלהם הם חופשה אחת גדולה,

שנוהגים במכוניות ספורט ולא עושים שום דבר חוץ מלבזבז כסף.

 

והייתי עד כדי כך טיפש,

שהייתי צריך להיות שם כדי לגלות את זה.

אבל זה יצא טוב (גם לי וגם לך):

 

1. כי גיליתי שזה כן אפשרי.

2. זה נזק שהוא לא בלתי הפיך

3. כשאתה שואף להפסיק לעבוד בעידן המודרני ומגיע למצב הזה,

    אתה פתאום חופשי לעשות מה שאתה רוצה.

 

אתה כבר לא חוזר ״לצוד״ אותו דבר.

יש לך את השקט לחשוב יותר טוב על מסע הציד הבא.

 

אתה צד לא כי אתה חייב,

אתה צד כי אתה יכול, כי אתה רוצה.

 

וזה מה שהופך אותך לצייד הכי טוב בעולם…

 

אם אתם רוצים להצטרף לשבט הציידים שלי,

שצדים ביחד, חלקם עדיין מהמקום של צורך,

חלקם כבר ממקום אחר לגמרי,

 

כולם בקהילה חזקה שמביאה המון פרספקטיבות,

ותוצאות חסרות תקדים שלא נראו באף שבט בהיסטוריה האנושית…

 

אני אשמח מאוד לראות אותך איתנו.

 

זה מתחיל בלהשאיר שם וטלפון.

 

– אדם