ההורים שלך דפקו אותך?

אני חייב להודות…

תמיד התביישתי.

 

אפילו שידעתי מגיל מאוד צעיר

לאן אני מכוון, בגיל מסויים התחלתי

להתבייש להגיד את זה.

 

כשאתה בן 5 זה הגיוני להגיד

שאתה רוצה להיות שוטר, טייס,

או אסטרונאוט.

 

ההורים תומכים.

מה זה תומכים!!

״אתה יכול להיות כל מה שרק תרצה, בני היקר!״

 

ואז איפשהו בגיל 10-15 זה מפסיק

להיות לגיטימי לרצות להיות דברים

שהם לא ממוצעים, בינוניים או נפוצים.

 

ואתה מתחיל להתבייש.

 

בהתחלה התביישתי להעיז לרצות

להתפרנס ממוסיקה.

 

אמרו לי שזה יכול להיות רק תחביב,

שלא עושים מזה כסף בארץ, בטח

לא הרבה כסף.

 

בהמשך התביישתי להגיד שאני רוצה

להיות עשיר.

 

מבחינת רוב האנשים להגיד שאתה

רוצה להיות עשיר זה כמו להגיד שאתה

רוצה להיות אסטרונאוט.

 

זה אומר סבירות של 1 ל-20 מיליון

(החישוב שלי הוא שיש 9 מיליון ישראלים,

אבל שהיו פה לפחות 20 מליון ישראלים

מאז קום המדינה, ורק אסטרונאוט אחד).

 

אבל להיות עשיר זה לא כמו להיות אסטרונאוט.

יש המון עשירים בישראל.

 

יש 90,000 אנשים במאיון עליון בישראל,

(הכנסה ממוצעת של 1.8 מליון לשנה),

וקצב צמיחת המליונרים בישראל הוא 

מהגבוהים במערב, ככה שאפילו הסיכוי

שלך להתעשר פה הוא גבוה יותר מרוב המדינות בחו״ל.

 

אז למה אנשים מתייחסים להתעשרות

כאילו זה סיכויים של לזכות בלוטו?

 

משתי סיבות:

 

1. הם לא עושים את החשבון.

הם פשוט הולכים עם תחשת בטן

שהם ירשו מההורים שלהם.

 

2. הם לא מתכוונים לעשות כלום

כדי להתעשר, והם לא רוצים שאף 

אחר יעשה, כי זה יאיר פנס על זה

שהם לא מוכנים להאבק למען עצמם,

על זה שאין להם תירוץ,

ועל זה שהם מפחדים לנסות כי הם מפחדים להכשל**

 

אם אתה מוכן לנסות,

אם אתה מוכן לעשות את המתמטיקה,

ואם אתה מוכן גם להכשל בדרך

 

אני יכול להראות לך את הכלים

וללמד אותך להשתמש בהם.

 

אני לא יכול להבטיח לך שאם תגיע

לסדנא ב-1.7.21 תהיה עשיר.

 

אף אחד לא יכול להבטיח לך את זה

(והייתי נזהר ממי שמבטיח).

 

אבל אני יכול להבטיח לך שאני אראה

לך דרך בדוקה, סופר הגיונית, עם נתיב ברור

לבניית ״תכנית עסקית״ לחיים שלך

שתוביל אותך להרבה מאוד כסף.

 

משם זה עניין שלך של מה בא לך 

לתכנן, להגיע לירח, למאדים או לכוכבים,

וכמה קשה לעבוד על זה.

 

אם אתה מוכן להזיע ולירוק דם,

אני מוכן להראות לך את הדרך

הקצרה ביותר שבה תפיק את המקסימום

מכל טיפה של דם וזיעה (או במילים אחרות,

שתדמם כמה שפחות).

 

הסדנה שלנו במרכז ליזמות דיגיטלית בשבוע הבא

נועדה לעשות בדיוק את זה ואשמח ממש

לראות אותך שם.

 

שריין לעצמך מקום עכשיו.

 

– אדם 

נ.ב.

** וזה כי עמוק עמוק בפנים 

ההורים שלהם הנחילו להם אמונה 

שמסרבת לעזוב, שאנשים נולדים

או עשירים או עניים, ואי אפשר לעשות כלום…

 

אל תעבירו את האמונה הזו הלאה

לילדים שלכם. למדו אותם להעיז, לנסות,

להיות סקרנים, לצאת ולחקור, להכשל,

ללמוד מה הם אוהבים, ולתכנן לעצמם

חיים יפיפיים בלי גבולות.

 

עכשיו יותר מאי פעם זה אפשרי.

 

ובלי קשר (או עם?) נשמח לראות אתכם במפגש שלנו.

 

 

 

 

הייתי יזם מלידה וזה אף פעם לא היה בשביל הכסף. בשביל מה כן? זה:

לא, זה לא בגלל הכסף.

 

כן, רציתי הרבה כסף, אבל המוטיבציה העיקרית שלי

היתה חופש.

 

לשלוט בחיים שלי, ולבחור מתוך כמה שיותר אפשרויות.

 

ובתכל׳ס, הכל התחיל מבחירה אחת קריטית:

אני מתחיל להתייחס אל עצמי כיזם ולראות בעצמי יזם?

או שאני מחכה שאיזה נס יקרה?

 

במילים אחרות:

אם אתם רוצים שליטה מוחלטת בחיים שלכם,

לקבוע כמה כסף אתם עושים, איך אתם עושים אותו,

ובאילו שעות של השבוע…

 

אתם לא יכולים לחכות שזה יקרה מעצמו,

אתם צריכים ״להתאמן״ על להיות יזם או יזמית,

ולקחת את המושכות באופן אקטיבי.

 

כי יש משהו שאנשים לא יודעים על החופש

הזה שכולם כמהים אליו:

 

יש צד שני למטבע הזה.

 

והצד השני הוא שכשאף אחד לא מקבל

עבורך החלטות, אתה זה שצריך להחליט

כל הזמן.

 

ולהחליט זה משהו קשה.

 

החלטות זה משהו שלוחקים על עצמם

רק אנשים שמוכנים לתפוס את ההגה,

ומבינים את המשמעויות:

 

כשאתה נוהג אתה אתה לא יכול לישון במושב האחורי

כשאתה נוהג אתה לא יכול להרשות לעצמך להרדם.

והכי חשוב: כשאתה נוהג אין לך על מי להתלונן אם הגעת למקום הלא נכון.

 

אם אתם מוכנים לתפוס את ההגה על החיים שלכם,

אני אשמח לעזור לכם להגדיר את היעד,

ולשרטט את המסלול הכי טוב, והכי קצר להגיע אליו.

(ולא פחות חשוב: זה שיש בו הכי מעט סיכונים אם בכלל).

 

אני עושה את זה כאן.

 

יום מדהים,

אדם