|
וואו, כמה עברתי בשבע שנים. הכל השתנה (חוץ מדבר אחד).
קרס לי השירות לקוחות כשהצטרפו 2,000 תלמידים בשבוע.
קראו לי נוכל.
התחרטו כשראו שההצלחות מתחילות להגיע.
הפכתי לאבא.
קמו לי מתחרים, אחרי שהתרגלתי להיות ״היחיד״.
תלמידים שלי התחילו להתחרות בי (מניאקים).
הפכתי לאבא לשניים.
שיפרתי את השירות לקוחות.
בניתי קהילה (בטעות – בינינו, התלמידים עשו את זה)
פתאום היו לי חברים לראשונה בחיי. כולם כולם מהקהילה המדהימה הזו.
הפכנו מעסק של אני + 2 עובדות לחברה של 30.
ואז פתחנו עוד 3 חברות.
פיטרתי עובדים (קשההההה)
שכרתי עובדים (קשה אבל כיף)
השירות לקוחות נהרס שוב
מתחרים קמו ונפלו מסביבי
עשיתי טעויות
עשיתי החלטות טובות
הפכתי חברים לאויייבים
והפכתי אוייבים מרים לחברים נאמנים.
הפסדתי 2 מיליון שח להקים פלטפורמה שתשרת את התלמידים והקהילה
כמעט קרסתי מהעומס הנפשי
האבחון שלי התעדכן מחרדה ודכאון לבייפולר (מאניה דיפרסיה)
הבנתי שאני לא טוב בלנהל,
שהחברות שלי לעולם לא יעבדו כמו שאני רוצה (למשל שירות לקוחות טוב) כל עוד אני מחזיק את המושכות. הבאתי מנכ״לים לחברות (קשהההההה).
החלפתי מנהלים.
למדתי לנהל מנהלים.
ולמדתי לתת להם לנהל אותי.
הפלטפורמה ההפסדית הפכה לרווחית. והערכים של הצוות שמנהל אותה הפכו אותה למכונה משומנת של עשיית טוב, שיצרה השנה מעל 10 מיליון ש״ח בתרומות לנזקקים.
התבגרתי.
למדתי משהו על מנהיגות: מנהיגים הם לא כוכבים. הם משרתים. נותנים שירות לקהילה.
הפכתי מקודקוד של ״אימפריה דיגיטלית״ ל״אחד מהחבר׳ה״ – בורג במכונה שגדולה מסך חלקיה ומייצרת מנהיגים בפס ייצור כדי לשרת את הקהילה שסביבה.
|